יעדים תיור בע"מ נ' משטרת ישראל ואח'

פסק דין

העתירות המנהליות שבפני מתייחסות למכרז של המשיבה 1 (להלן: "המשטרה") למתן שירותי הסעים ב-4 אזורים ברחבי הארץ. המשיבה 2 (להלן: "מאיה תורס") זכתה במכרז באזור המרכז, והמשיבה 3 (להלן: "אמן") זכתה במכרזים באזור הצפון והדרום. המשיבה 4 (להלן: "יולזרי") זכתה במכרז לאזור ירושלים. העותרת זכתה במקום השני במכרז בצפון ובמכרז בדרום.

העותרת העלתה מספר טענות ביחס למשיבות שזכו במכרז.

טענותיה של העותרת (שתכונה להלן גם "יעדים") התייחסו למספר תנאים שלגישתה הם תנאי סף. כך, לטענתה, קיים תנאי סף שהזוכות במכרז לא עמדו בו, לפיו צי האוטובוסים צריך להיות בן לא יותר מ-6 שנים. היא טענה כי קיים תנאי סף נוסף לפיו לזוכה יהיה ניסיון באספקת היסעים של 50 אוטובוסים בו זמנית.

תנאי סף נוסף במכרז התייחס לערבות. מסמכי הערבות היו צריכים להיות תקפים לפרק זמן של 3 חודשים. הגשת ההצעות נדחתה ל-19.5.09. לכן, הערבות היתה צריכה להיות תקפה למשך 3 חודשים לאחר מכן. מאיה תורס ואמן מסרו מסמכי ערבות שתוקפם עד 19.7.09, קרי לחודשיים בלבד. עוד נטען כי לא הוצג רישיון עסק ורישיון משרד נסיעות.

ביחס להצעת יולזרי טענה העותרת גם כי היא הוגשה כהצעה משותפת לשני מציעים שונים. לוועדת המכרזים לא היה ברור מיהו המציע עד שניתנה הבהרה, ולא ניתן להחליף מציעים אחרי הגשת ההצעה. יולזרי גם לא עמדה בדרישת הכמות של האוטובוסים, במצטבר ביחס לשתי ההצעות שהיא הגישה.

עוד נטען ביחס להצעת יולזרי, כי היא הצהירה על ניסיון באספקת היסעים ל-40 אוטובוסים. הדרישה היתה לניסיון ב-50 אוטובוסים. במקום לפסול את ההצעה, ניתנה ליולזרי הזדמנות לשנות אותה, וזאת – לאחר המועד האחרון להגשת הצעות.

העותרת הגישה בקשה להשלמת טיעון ולהוספת חוות דעת מומחה מטעמה. במסגרת זו טענה העותרת כי נפלה שגגה חמורה באופן חישוב הצעות הזוכים במכרז, לרבות לענין המשקלות לחישוב עלויות ההצעות. לטענת העותרת, לפי החישוב הנכון, הרי הצעתה היא הזולה ביותר באזור הצפון, הדרום וירושלים. העותרת טוענת כי המשקלות שהמשטרה נתנה להערכת עלויות הביצוע הן מעוותות, ויש בהן חריגה קשה ממתחם הסבירות, שדינה להביא לבטלות ההחלטה של המשטרה, שהתקבלה על סמך מפתח שגוי.

המשיבות בתשובותיהן וסיכומיהן השיבו לטענותיה השונות של העותרת. הן גם העלו מספר טענות כנגד העותרת, שיש בהן כדי להביא לדחיית העתירה. כך, נטען כי הממונה על ההגבלים העסקיים קבע כי פעילותה של העותרת היא הסדר כובל, וכי מכוח ההחלטה העותרת לא היתה רשאית לגשת למכרז. עוד נטען כי לעתירה צורף תצהיר שאינו עונה על הדרישות, וכי לא צורף עותק מלא של הצעת העותרת לעתירתה. נטען גם כי העותרת קיבלה את הערבות הבנקאית שצורפה להצעתה, ולא הפקידה אותה כנדרש. מאיה טורס טענה כי קבלת פרשנות העותרת ביחס למספר הכולל של האוטובוסים שעמדו לרשותה, תביא לכך שגם הצעת העותרת תיפסל.

מעבר לכך, השיבו המשיבות לטענותיה של העותרת לגופן. להלן ייבחנו טענות הצדדים. נבחן קודם כל את הטענות שהועלו כנגד העותרת, שכן אם הן יתקבלו – יהיה מקום לדחות בשל כך את העתירה.

החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים

המשיבות טענו כי העותרת הגישה את הצעתה במכרז בניגוד להחלטה של הממונה על ההגבלים העסקיים.

בהחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים נקבע כי לעותרת מותר לגשת למכרזים רק "אם צרכן השירות דרש בכתב קודם להתקשרות כי מבצע שירותי ההסעה יעמיד לצורך ביצוע ההסעה צי של 200 כלי רכב גדולים (כלי רכב המסוגלים להעמיד למעלה מ-40 נוסעים) לפחות".

כן נקבע כי "תנאי למתן הפטור הוא כי יעדים תוכל להמשיך ולפעול באותם מכרזים שבהם קיימת דרישה לצי רכבים של לפחות 200 כלי רכב".

העותרת טענה כי החלטת הממונה אינה חלה על המכרז דנן, והיא אינה צריכה לקבל היתר כלשהו כדי להשתתף בו. זאת משום שלגישתה, זהו מכרז העוסק בלמעלה מ-200 אוטובוסים ב-4 אזורים. מדובר במכרז אחד, הנושא מספר אחד, ואשר העותרת ניגשה אליו בכול האזורים. ההחלטה אינה אוסרת על העותרת להשתתף במכרז אחד הכולל מספר אזורים, ומסקנה כזו אינה עולה מההחלטה, אף לא במשתמע.

על פי הטענה, ההיגיון הטמון בהחלטת הממונה היה למנוע מהעותרת שהיתה בבעלות 10 חברות והיתה גוף גדול כאשר ניתנה ההחלטה, מלגשת לכול מכרז בשל גודלה ויכולותיה. החלטת הממונה נועדה לכך שהעותרת תשמש תחרות לאגד במכרזים בהם קיימת דרישה לגודל מינימאלי של צי רכב. לכן, צומצמה יכולתה לגשת למכרזים של 200 אוטובוסים או יותר בלבד.

מעת שהעותרת ניגשה למכרז דנן, שהוא מכרז של 200 אוטובוסים או יותר, והיא עשתה כן על פי ההרשאה שניתנה לה על ידי הממונה, אין מניעה כי היא תזכה בפועל באספקה בהיקף נמוך יותר מ-200 אוטובוסים.

עוד נטען כי החלטת הממונה נועדה למנוע מצב בו ייגשו למכרז הן העותרת והן החברות שהן הבעלים של העותרת. במקרה דנן, ניגשה רק העותרת למכרז. העותרת הוסיפה וטענה כי החלטת הממונה חלה כאשר העותרת היתה לפני השינוי הארגוני בה, כשהיא הורכבה מ-10 חברות. כיום העותרת מורכבת מ-4 חברות בלבד. לטענת העותרת, כל עוד ההחלטה בתוקף, היא פועלת על פיה, אולם העובדות כיום מעמידות את ההחלטה "באור מתאים" ויש לראות את הדברים גם בפרספקטיבה הזו.

דיון

כעולה מטענות העותרת, היא איננה חולקת על כך כי אם החלטת הממונה אסרה עליה לגשת למכרז, לא ניתן לקבוע כי היא זכתה במכרז. לכן, אם יידחו טענות העותרת ביחס להחלטת הממונה, פירוש הדבר כי יהיה מקום לדחות את העתירה, שכן ממילא העותרת לא היתה יכולה לגשת למכרז – וודאי שלא לזכות בו.